עקירת שיני בינה כלואות

לא תמיד. שן בינה יכולה לבקוע לחלל הפה במספר מנחים אפשריים בהתאם למרווח הפנוי הזמין, מבנה וגודל הלסת, ומבנה שן הבינה. במקרה בו השן בקעה לעמדה תקינה בקשת השיניים וניתן לשמור על הגיינה טובה סביבה מומלץ להשאיר את השן בחלל הפה. במקרים בהם השן בקעה בהטייה לקוייה או במקרים בהם בקעה השן באופן חלקי ונעצרה (כלואה חלקית) מומלץ לשקול עקירה כירורגית של השן. במקרים בהן השן כלואה באופן מלא, מומלץ להתייעץ עם רופא השיניים.

עקירה פשוטה של שן מוגדרת כעקירה בה ניתן להוציא את השן בקלות בעזרת צבת כירורגית וללא צורך בהפשלת החניכיים או פיצול השן לחלקים במטרה להוציאה. מאידך, עקירה כירורגית מוגדרת כעקירה בה היה צורך להפשיל את החניכיים על מנת לגשת אל השן או על מנת להגדיל את שדה הראייה הכירורגי וכן כעקירה בה היה צורך לפצל את השן לחלקים במטרה להוציאה. ברוב המקרים עקירת שיני בינה היא עקירה כירורגית עקב מנח ומיקום השן בקשת השיניים.

סיכון זה קיים אך ורק בעקירת שן בינה תחתונה ועלול להתרחש, לפי הדיווחים בספרות הרפואית, באחוז נמוך מאוד מהמקרים המנותחים (1-2%). המשמעות הקלינית של פגיעה בעצב זה היא למעשה הפרעה או ירידה בתחושה בחלק מהשפה התחתונה, הסנטר והשיניים התחתונות בצד המנותח. חשוב לציין כי ההפרעה היא תחושתית בלבד ללא שום הפרעה בתנועתיות השפה. לפי הדיווחים בספרות המקצועית, ברוב הגדול של המקרים (מעל 90%) בהם נפגע העצב, ההפרעה התחושתית משתפרת ואף מסתדרת מעצמה בתוך מספר שבועות עד מספר חודשים מהטיפול.
בדיקה טרום טיפולית בעזרת צילומי רנטגן מתאימים ולעיתים רחוקות אף בעזרת הדמיית CT יחד עם ניסיון ומיומנות של הכירורג המטפל יכולים להקטין את הסכנה לפגיעה עצבית.

הדמיית CBCT (סיטי דנטלי) נועדה לתת תמונה תלת מימדית מדוייקת של השן ומיקומה בלסת ביחס לגורמים שונים דוגמת: העצב המנדיבולרי, שיניים סמוכות, חלל הסינוס ועוד. לכאורה הדמיית ה-CT מוסיפה מידע בעל ערך רב לכירורג המטפל אך בצידה חסרון לא קטן. כמות הקרינה אליו נחשף הנבדק היא גבוהה ולכן, במרבית המקרים מתוך שיקול של עלות-תועלת אין צורך בביצוע צילומי CT טרם העקירה וניתן להסתפק בצילום פנורמי או צילום רנטגן מקומי קטן.

במקרים בהם יש קירבה רבה בין שורשי שן הבינה לעצב המנדיבולרי, וכאשר מתרשמים כי יש סיכוי גבוהה לפגיעה בעצב המנדיבולרי, יש רופאים הממליצים על ביצוע קיטום חלקי של השן כך שחלק מהשן נעקרת (החלק החיצוני של השן) וחלק מהשן, הקרוב לעצב, נשארת בלסת. פרוצדורה זו זכתה לשם קורונקטומי (בלועזית Coronectomy) מלשון קיטום כותרת השן. בדומה לעקירת כירורגית של שן הבינה גם להליך זה סיכונים וסיבוכים אפשריים.
חשוב לציין כי הליך זה עדיין שנוי במחלוקות ואין אחדות דעים לגבי יעילותו ביחס לעקירה כירורגית מלאה של השן. בנוסף, יש לציין כי הליך זה אינו מתאים לכל מצב קליני וכי יש מספר מוגבל של מצבים קליניים בהם ניתן לשקול חלופה זו.

על פי רוב, עקירה של שן בינה תחתונה מלווה בהמלצה לעקירת שן הבינה העליונה באופן מניעתי ולהפך. הסיבה להמלצה לעקירה השן הנגדית היא במטרה למנוע מצב בו השן הנגדית עוברת בקיעת ייתר, עקב אובדן המגעים עם השן הנגדית שנעקרה, וגורמת לגירוי ברירית הפה באיזור האחורי. בקיעת הייתר של שן הבינה הנגדית גוררת לרוב גירוי טראומטי לרירית הפה באיזור האחורי בזמן לעיסה עקב מגע השן הבולטת עם רירית הפה ולא עם השן הנגדית שנעקרה. כמו כן שן בינה ללא שן נגדית אינה משתתפת לרוב בלעיסה וטחינה של המזון ולכן מומלץ לעקור את השן באופן מניעתי.

לא. אין המלצה גורפת לנטילת אנטיביוטיקה לאחר כל עקירה כירורגית של שיני בינה. ההחלטה האם יש צורך ליטול אנטיביוטיקה לאחר העקירה שמורה לרופא המטפל והיא מתקבלת בהתאם למספר גורמים שונים ובניהם אופן ומהלך העקירה.

על אף שקיים ויכוח בנושא, מסקנות האיגוד האמריקאי לכירורגית פה ולסת לא ממליצות לעקור באופן מניעתי את שיני הבינה מתוך מטרה להקטין את הסיכוי או לטפל בצפיפות של המשנן הקדמי. בעבר הניחו כי שן בינה, במהלך נסיונותיה לבקוע, דוחקות את כל השיניים הקדמיות במטרה ליצור לעצמה מקום בקשת השיניים. העובדה כי התפתחה צפיפות שיניים קדמיות אצל אנשים שעברו טיפול ליישור שיניים בגיל צעיר, תמכה בהשערה זו.
בפועל מחקרים מדעיים שבוצעו הוכיחו כי צפיפות בשיניים הקדמיות נוצרות גם אצל אנשים ללא שיני בינה או אצל אנשים שעברו עקירות שיני בינה בגיל צעיר ולכן, לא ניתן לייחס את הווצרות הצפיפות בשיניים הקדמית לבקיעת שן בינה.

ההחלמה לאחר עקירת שן בינה שונה עד מאוד בין אדם אחד למשנהו ובין עקירה אחת לשניה, אפילו באותו אדם, ותלוייה במספר רב של גורמים. באופן גס ניתן להניח כי החלמה לאחר עקירת שן בינה יכולה להמשך כיממה עד מספר ימים לאחר העקירה.
בין הגורמים המשפיעים על משך ומהלך ההחלמה ניתן למנות את: גיל המטופל, מצבו הרפואי הכללי של המטופל, מנח שן הבינה בלסת, מהלך העקירה ומשך הזמן שנדרש לעקירת השן, נוכחות זיהום פעיל באתר העקירה וכן ההקפדת המטופל על מילוי הוראות הרופא לאחר העקירה.

כן. כחלק מהשוני בין אדם אחד למשנהו עלול להיות מצב בו חלק משיני הבינה או כולן אינן מתפתחות כלל. מעריכים כי ליותר מ-20% מהאוכלוסיה לא מתפתחת כלל לפחות שן בינה אחת. המעקב אחרי הווצרות והתפחות נבטי שיני הבינה מתבצע באמצעות צילומי רנטגן כחלק מבדיקת שיניים תקופתית רגילה. לעיתים, ניתן להבחין בניצנים ראשונים להתפתחות נבטי שיני הבינה עוד בגיל צעיר אמנם ברוב הגדול של המקרים זיהוי נבטי שיני הבינה מתבצע בגיל ההתבגרות (10-12). לא אחת, בסוף גיל ההתבגרות, אנו נתקלים במצב בו נבטי שינה הבינה לא התפתחו כלל ובמקרים אלו אין סיכוי שהשן תתפתח בהמשך. בכל מקרה בו לא הופיעו שיני הבינה לקראת תחילת שנות ה-20 מומלץ לבצע צילום רנטגן על מנת להעריך האם השן התפתחה אך נותרה כלואה או שמא לא התפתחה כלל.

לא. שן בינה, היא הטוחנות האחוריות ביותר ולרוב אינה משתתפות באופן יעיל בלעיסת המזון. ניתן ללעוס בצורה טובה גם ללא שיני הבינה ולכן אין צורך לשחזר את החוסר בשן שנוצר לאחר עקירת שן בינה. במידה ועוקרים את שיני הבינה במצבים בהם קיים חוסר משנן אחורי נרחב (חוסר של כל השיניים טוחנות) יש לשחזר את השיניים הטוחנות הקדמיות על ידי "השתלת שיניים" או תותבת נשלפת אך אין צורך להרחיב את השחזור עד לשיני הבינה.